עוד במדור זה
	דגם הגאולה
	אל תהיה 'חמץ'
	להיות בן-חורין
	דרשת הרב בשבת הגדול
	הנס של שבת הגדול
	ארבעת הבנים שבהגדה
	נא להכיר: הבן החמישי
	להתמיה את התינוקות

החמץ והמצה עשויים מאותם חומרים - קמח ומים. ההבדל הוא, שהחמץ תופח ואילו המצה נשארת בגודלה הטבעי. יש בכך משמעות סמלית: חמץ מסמל גאווה, התנשאות; מצה מסמלת ענווה, צניעות.

בחג הפסח אנו נאבקים בגאווה האישית. אנו מבערים אפילו פירורים קטנים של 'חמץ' - של גאווה, ומכניסים פנימה את ה'מצה', הענווה והצניעות. היהדות רואה את הגאווה האישית כאם כל חטאת, מכיוון שהיא מונעת מן האדם להכיר בחולשותיו ומציבה תריז בינו לבין זולתו ובינו לבין הבורא, כפי שאומר הקב"ה על גאוותן: "אין אני והוא יכולים לדור".

חג הפסח מלמד אותנו את ערכה של הענווה. לא להתנפח מעבר לממדים האמיתיים, לא להתנשא על הזולת, להיות פתוח תמיד ללמוד ולהשתפר, ולהכיר באפסותנו מול גדולתו של הבורא.