ראש-השנה הוא תמיד בן יומיים, אך חגים אחרים נחוגים בארץ-ישראל רק יום אחד ואילו בחו"ל - יומיים. למה?

התשובה נעוצה במועד שבו נחוג ראש-השנה לעומת חגים אחרים: הוא החג היחיד שנחוג בראש-חודש. התורה ציוותה לקבוע את החודשים דווקא על-פי עדויות של בני-אדם על שעת מולד הירח (אף שגם בימי קדם היו לוחות-שנה מדוייקים!). בית- דין מיוחד בארץ-ישראל היה מופקד על שמיעת העדים שראו את מולד הירח החדש, וכך נקבע ראש-החודש. אך מאחר שראש-השנה חל בראש-החודש, לא היה אפשר היה לדעת בוודאות איזה יום הוא ראש-החודש הנכון, ועל-כן נקבע שראש-השנה יהיה תמיד בן יומיים, כדי להסיר ספק.

בחו"ל נחוגו כל החגים יומיים, וזאת ...בגלל אמצעי התקשורת.

בתחילה היתה ההודעה מועברת באמצעות הדלקת משואות על עשר פסגות הרים גבוהות במיוחד. השליח הראשון היה מדליק את האש על הפיסגה הראשונה, השליח השני ראה את האור ומיד הדליק את המשואה שלו, וכך הלאה, עד שהמסר הגיע לכל תפוצות ישראל - במשך לילה אחד.

אבל בשלב מסויים נכנסה לתמונה תקשורת עויינת: ה'כותים', כת שטענה שחבריה הם היהודים האמיתיים, ניסו לשבש את המהלכים ופתחו במלחמה תקשורתית על-ידי הבערת משואות בתאריכים לא-נכונים. הממתינים על ראשי הפסגות הרחוקות לא ידעו מי הם המדליקים, והוטעו. עקב כך הוחלט להפסיק את שיטת התקשורת באמצעות משואות ולעבור לשיטה איטית אך מהימנה יותר: רצים.

אך בגלל המרחקים הגדולים לתפוצות, לא אפשר היה להביא את המסר לכל תפוצות ישראל, ולכן, כדי להסיר ספק, חגגו היהודים היושבים במרחקים כל חג במשך יומיים. נוהג זה של "יום-טוב שני של גלויות" נשאר בתוקף עד היום.