אנו רואים במוחש שאשה אינה זקוקה כל כך לזירוז על עניני יהדות כמו הגבר. בחסידות מבואר שהסיבה לכך היא, שכן אצל האשה, מצד טבעה, מאירה יותר האמונה בה' (ויש לה יותר יראת ה') מאשר אצל הגבר, וזה משפיע על המעשה בפועל.

לפי זה ניתן להסביר את העובדה שרק האיש מצווה על פריה ורביה, ולא האשה (רמב"ם הלכות אישות פט"ו ה"ב). שכן אם הגבר לא היה מצווה על מצוה זו אין וודאות שהיה עוסק בה מצד טבעו ותכונתו; ואילו האשה אינה לציווי על כך, כי היא מרגישה ששליחותה היא להיות עקרת הבית ולהעמיד דורות של יהודים (ולהבטיח בכך את המשכיותו של עם ישראל), ולכן היא עושה זאת .

וכמבואר בספרים שמטעם זה נצטווה משה לפני מתן תורה (יתרו יט, ג, וברש"י) לדבר לנשים בלשון רכה ולגברים "דברים הקשין כגידין": לאשה מספיקה גם אמירה רכה כדי שתהיה מוכנה לקבלת התורה.

(אין לומר שאשה פטורה מפריה ורביה משום שזה לא חלק מתפקידה (כשם שהיא פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, שאחד הטעמים לכך הוא משום שעבודה לבעלה ואחריותה לניהול הבית) - שהרי אדרבה: (א) קיום הציווי של האיש תלוי באשה דוקא. (ב) עיקר ההולדה נעשה על ידי האשה דוקא, והיא נקראת עקרת ).

(משיחת ש"פ ויקהל תשמ"א - לקו"ש כו עמ' 267)