לא לכל אחד
רז"ל אמרו (אבות ספ"ו) "כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו". מובן אם כן שגם חכמות העולם לא נבראו אלא כדי לנצלן בעבודת הבורא, ובלשון ספר התניא (ספ"ח) - "להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו". אולם אין הדבר שייך אלא ליחידי סגולה בלבד, וכפי שכותב שם: "וזהו טעמו של שעסקו בהן". ומי שאינו ראוי לכך ועוסק בחכמות אלו "מטמא בחינת חב"ד שבנפשו האלקית".
(לקו"ש טו עמ' 44. תרגום מאידיש)
איסור וסכנה
הלימוד באוניברסיטה - יש בו איסור חמור וסכנה (והרי "חמירא סכנתא מאיסורא" - חולין י, א).
א. האוירה וההשקפה במוסדות אלו (בדורנו זה) חדורה בכפירה בהשגחה פרטית, ורווחת בהם הדעה שאין דבר או כח שמסוגל להתערב בהנהגת העולם ובחוקיו. ולא עוד אלא שמתייחסים אל זה כאל דבר המובן מאליו, שאינה צריכה ראיה, וכיסוד לכל הלימוד, שאין צורך כלל להזכירו במפורש.
ב. ברוב מוסדות אלו מלמדים לימודי מינות, אמונת עבודה זרה (ראה רמב"ם הלכות עבודה זרה פ"ב ה"ב).
ג. ברובם ככולם הוסרו לגמרי גדרי הבושה והצניעות, ועד שמלעיגים ומתלוצצים ממי שמתחשב בגדרים אלו, וכל הפרוץ יותר נעלה יותר. וכפי שמפורסם המצב האיום בזה בקמפוסים, פנימיות, מקומות הטיול וכו'.
ובאשר לטענה המפורסמת ש"לי זה לא יזיק ואני אוכל לעמוד בנסיון" וכיוצא בזה - מפורסם גם המענה הפשוט: אפילו צדיק גמור, ביום האחרון של מאה ועשרים שנים עלי אדמות, מבקש מהקב"ה בתחלת היום לפני תפלתו "אל תביאנו לידי נסיון"...
(לקו"ש טו עמ' 44)
סברה מבהילה
נבהלתי לשמוע שיש סברא אצלו לבקר ללמוד באיזה קולג' וכהאי גוונא. תקותי ובטחוני שיזניח סברא זו לגמרי, וירגיע רוחי בבשורה טובה זו.
(ממכתב אלול תש"י - אג"ק ג עמ' תלד)
חם שבחם וקר שבקר
שאלה: למה אין הרבי מרשה לתלמידים צעירים בישיבתו, ללמוד גם בקולג'?
תשובה: אצלנו בבית המדרש האוירה היא בבחינת "הייסע שבהייסע", דהיינו חמימה שבחמימה, ואילו בקולג'ים היא "קאלטע שבקאלטע", קרירה שבקרירה, וחכמי הרפואה אומרים שהמעבר החד מחמין-שבחמין לצוננין-שבצוננין אינה יפה לגוף...
שאלה: הרי הרבי בעצמו למד באוניברסיטה?
תשובה: היא הנותנת. נניח וקורה שמישהו נופל מבית של ארבע קומות ואינו נחבל - האם נסיק מכאן שיכול כל אדם לקפוץ מבית של ארבע קומות?...
("הרבי" עמ' 133)
מוסד של תורה ואקדמיה בארץ ישראל
בקשר לתכנית של הקמת מוסד שבו ילמדו לימודי קדש... וגם, להבדיל, לימודי חול, כדי להכשיר בעלי מקצוע, כגון מהנדסים, רופאים, עורכי דין וכיוצא בזה.
מבלי להכנס לעצם השאלה, עד כמה כדאי ועד כמה מותר להקים מוסד מעורב כזה, שהתנגדותם של גדולי ישראל לכך ידועה מכמה דורות, ובהתייחס לכל הענין רק מנקודת הישיבות בארצנו הקדושה -
אין שום ספק שעצם הרעיון של מוסד כזה יגרום למשיכת בחורים מהישיבות... ויחליש בכלל את מצב הישיבות...
הנני מרשה לעצמי להתבטא בצורה כה חריפה, שכן היה לי ההזדמנות לראות מקרוב את השפעתם של מוסדות כאלו על הנוער היהודי, בהיותי ברוסיה, לאחר מכן בפולניה, גרמניה, צרפת וארצות הברית. ידיעותי המדוייקות ממקורות שונים אודות החוגים השונים בין הנוער בארץ ישראל מחזקות את דעתי שמוסד כזה עבור נוער דתי בארץ ישראל... יביא היזק וחורבן ר"ל שלא בערך יותר מאשר מוסד דומה במקום אחר, ולדוגמה בארצות הברית, שם שוררים תנאים שונים לחלוטין.
(ממכתב תמוז תשי"ג - אג"ק ז עמ' שיט. תרגום מאידיש)
אין אדם יודע במה משתכר
אתה מגיע למסקנה בפשטות שהמוצא היחיד שנשאר לך כדי להסתדר בחיים הוא - ללמוד אנגלית ולאחר מכן כימיה וכו', ואז אתה יכול לבטוח בבטחון גמור בהקב"ה להסתדרות בחיים.
מזה ניתן לראות איך יצר הרע מסוגל לרמות את האדם. בידעך שבכל החוג שלך אין אפילו אחד שהלך בדרך זו, מנין לך ההחלטה הגמורה שכל שאר הדרכים אינם בשבילך, ודרך חדשה זו מבטיחה לך הסתדרות טובה?...
עליך, כמו על כלל ישראל, נאמר "לא יגעת ומצאת אל תאמין"; עליך, כמו על כלל ישראל, נאמר "אין אדם יודע במה משתכר", וכמבואר באגרת הקדש סימן כב, וכל החשבונות מביאים בסופו של דבר להיפך הענין. ומה גם שברצונך ללכת בדרך שאף אחד מהחוג שלך לא הלך בה, ואין אתה כלל את הנסיונות הקשורים בזה, והקשיים הגדולים בנוגע להסתדרות גשמית בדרך זו לבחורים שכמוך. ומה שהנך כותב שאין לך טוב טעם בענין זה ואחר - הרי זה בדוגמת מי שאומר שהוא נהנה מתעניות וממאס במאכלים מעדנים, שרצון יכול להביא גם לכך עם הזמן.
אינני יודע מי הכניס לך את הרעיון התמוה והמצער הזה... ואם לדעתי ועצתי ישמע, עליך לעזוב את כל החשבונות אודות תכלית, ולשבת וללמוד בהתמדה ושקידה רק לימודי קדש, נגלה וחסידות, לפחות שלוש ארבע-שנים. ובטוחני שאז תסתדר בחיים, עם פרנסה בגשמיות ופרנסה ברוחניות.
(ממכתב תמוז תשט"ז - אג"ק יג עמ' רנז. תרגום מאידיש)
* * *
כותב אודות בנו שיחיה בטענה שילמד בשביל לקבל בחינת בגרות וכו', וכאילו זוהי הדרך היחידה בשביל בנם שיוכל להסתדר בחייו בעתיד.
ולפלא, כיון שנמצאים במקום בארצנו הקדושה ת"ו, בודאי ידוע להם, שאלפי אברכים... בגיל בנם שיחי' נמצאים בישיבות... ולומדים בהתמדה ושקידה ומתוך בטחון נפשי ושמחה וטוב לבב.
ומה שמגדיל עוד יותר תמיהתי, שהרי בודאי ידוע להם הנדפס בכמה מכתבי עת אשר בארצנו הקדושה ת"ו, על דבר המתרחש בנפש הנוער אשר שם והנהגתו, ואשר החיסון הכי חזק נגד הרוחות בלתי מצויות המנשבות ברחוב, מקבלים דוקא בישיבות אלו, ועד כדי כך, שבאלפי נוער עבריין, לא נמצא אף אחד מתלמידי ישיבה הלומדים תורה כל היום...
זה שאומרים עליו "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים" וזן שני ביליון וחצי בני אדם - ימציא לו פרנסתו בעתו ובזמנו, גם לבנם שיחי'.
(ממכתב אייר תש"כ - לקו"ש כב עמ' 388)
* * *
כותב ראשי פרקים מדברי ימי חייו והחלטתו לאחרונה ללמוד במשך שנה בישיבה, ועלה במחשבתו הספק, מה יהיה בהנוגע לפרנסתו, ומה יהיה לאחרי שיצא מהישיבה.
ואין ברור במכתבו, האם באמת מטרידה אותו המחשבה, שדוקא חדשים אלו שילמד בישיבה, הן הן המבלבלים ענין פרנסתו! ואדרבה, יש לקוות שלאחרי שיטעום טעם לימוד תורתנו... מבלי לימודים אחרים המבלבלים, יראה כי טוב הוא... גם לחיי עולם הזה...
הענין הכי עיקרי אשר בו תלוי אושר האדם הוא הרגשתו שעומד בחיים לא מבודד (הוא מצד אחד וכל העולם והסביבה מצד השני), ששלילת נקודה זו... הוא רק על ידי האמונה בבורא עולם ומנהיגו ומשגיח על העולם גם עתה... על אחת כמה וכמה בתקופתנו לאחרי השמדות והגזירות, אשר רק זה אחיזתנו ועמידתנו בחיים - אמונה טהורה ואמונה חזקה. והרי פשיטא שלא יתחזק האמונה על ידי לימוד מקצוע ומלאכה ואפילו לימוד מדע, ואדרבה, כשעוסקים במדעים כמו שהם בתקופתנו זו - הרי הם מערערים כל היסודות (ביותר מערערים היסודות עליהם נבנו המדעים הנקראים מדעים מדוייקים)...
עליו ללמוד בישיבה המקודשת כולה ללימוד תורתנו הקדושה - משך זמן מסויים, וכל המרבה בזה... מבוסס יותר בחיים, ולאחרי זה (או סמוך לסיום תקופה זו) יתענין בהנוגע לפרנסתו.
(ממכתב אלול תש"כ - לקו"ש כב עמ' 389)
אמונה צולעת
כ"ק מו"ח אדמו"ר התנגד בחריפות ללימוד חכמות חיצוניות, המטמאות את חב"ד שבנפש, ובמיוחד התנגד לכך שתלמידי התמימים ילמדו חכמות אלו.
אדם שעושה חשבון שבעוד מספר שנים יצטרך למצוא פרנסה, ולכן מוכרח ללמוד בקולג' - מעיד על עצמו שהוא "חיגר" רוחני, בעל אמונה "צולעת" (כידוע שאמונה נמשלה לרגל). כלומר: הוא אמנם מאמין בהקב"ה, ומאמין שהקב"ה זן ומפרנס לכל, וכפי שאומר בפה מלא לאחר כל ארוחה "כי הוא אל זן ומפרנס לכל"; אבל הוא "צולע" באמונתו - הוא לא משער שהקב"ה מסוגל לפרנסו באופן אחר, אלא דוקא כשילמד בקולג'! הרי הקב"ה זן ומפרנס לכל זה חמשת אלפים שבע מאות חמש עשרה שנה, עוד לפני בואו של הקולג' לעולם...
זאת ועוד: ידוע שמספר המתפרנסים ומסתדרים במקצוע שלמדו הוא מיעוטא דמיעוטא (ואפילו רבי מאיר, שחייש למיעוטא, סבור שלמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן); ולאידך - רואים בחוש שרובא דרובא מאלו שנשארו ללמוד בישיבה זן הקב"ה ומפרנס בהרחבה...
(משיחת ש"פ חו"ב תשט"ו - על פי רשימת השומעים בלבד)
"למדתי תורה ונתרוממתי"
שאלו פעם אצל אחד מחסידי אדמו"ר הזקן: כיצד אתה מצליח להתהלך ברחובות פטרבורג ולעמוד בנסיונות המרובים שישנם שם? ענה הלה: אני עושה זאת על ידי גאוה. ופירש: אני אומר אל לבי - הרי אני לא סתם יהודי אלא חסידו של אדמו"ר הזקן, ואם כן כלום מתאים לי להכשל בשטות כזו...?
גם בקשר לשאלת הלימוד באוניברסיטה ניתן להשתמש ב"גאוה". ובהקדים:
הגמרא (פסחים סח, ב) מביאה את אימרתו של רב יוסף - "אי לאו האי יומא (שלמדתי תורה ונתרוממתי, רש"י) דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא" (הרי אנשים הרבה בשוק ששמם יוסף ומה ביני לבינם, רש"י). כאשר יהודי מתבונן בכך שהתורה מרוממת אותו מעלה מעלה, וכל פעם שלומד מתרומם יותר ויותר, שכן התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים - בטח יגיע להכרה ש"לא מתאים לו" להחליף לימוד התורה בעיסוק בחכמות חיצוניות...
מי שזקוק לפיסת נייר מאוניברסיטה כדי להצביע על רוממותו - הנה פיסת הנייר מראה שמוותר על רוממותם של בני אברהם יצחק ויעקב, עליהם נאמר: "ורוממתנו מכל הלשונות", ומתעסק בדברים של מה בכך.
(משיחת חג השבועות תשל"ו - על פי רשימת השומעים בלבד)
אות מן השמים
לאחרונה יצא חוק חדש המציב תנאים קשים לפני כל מי שרוצה להתקבל לאוניברסיטה.
המשמעות הפנימית של הדבר היא:
מכיון שנמצאים אנו בהעלם והסתר כפול ומכופל, מראים לנו באצבע מלמעלה את הדרך נלך בה. ואף כאן: החוק בא לעולם בהשגחה פרטית, כדי להורות מלמעלה לבחור ישיבה החושב אודות אוניברסיטה שמקומו בישיבה.
אמנם, האומן במלאכתו מפתה את האדם שהחוק הוא דבר טבעי וענין מקרי ח"ו. לכן מראים מלמעלה נס עוד יותר גדול: גם כשעמד בכל התנאים אינו מתקבל בגלל סיבות צדדיות. כלומר - אומרים לו: מה לך ולאוניברסיטה? שב ותשקוד בתורה! אלא שההוראה עוברת דרך הנהלת האוניברסיטה, והיא אומרת את זה בשפה שלה, שהרי מובן שאין היא מסוגלת לומר: שמע נא, אתה יהודי ועליך ללמוד תורה, ומה לך לטמא את החב"ד שלך באמצעות לימוד חכמות חיצוניות...
(משיחת ש"פ חו"ב תשט"ו - על פי רשימת השומעים בלבד)
מי שלמד חוכמות - שינצלם לקדושה
מי שעל פי סיבה למד חכמות חיצוניות - צריך לדעת שלא זו בלבד שעליו לדאוג לכך שחכמות אלו לא יעלימו ויסתירו אצלו על אור הקדושה, אלא אדרבה - עליו לנצל את חכמות אלו עצמם בקדושה, בהחזקת היהדות, לימוד התורה ושמירת המצות, ועם הזמן (כשיפסיקו להתבייש) - גם להפצת מעיינות תורת החסידות במקומות כאלו שלפי דעתם הם בגדר "חוצה".
מובן שאין כאן הכשר ח"ו על לימוד חכמות אלו, שהרי לא יתכן שמישהו יקפוץ מהגג כדי שאם ינצל בדרך נס יוכל לברך ברוך שעשה לי נס... לכתחילה יש ללכת בדרך הרגיל, אבל אם מישהו כבר למד חכמות אלו, מאיזו סיבה שתהיה, עליו לנצל זאת לחיזוק היהדות.
(משיחת פורים תשי"א - על פי רשימת השומעים בלבד)
"ראביי דוקטור"
ישנם כאלו שקוראים לעצמם "ראביי דוקטור". לא מספיק להם התואר "ראביי", אף שתורה היא "חכמתכם ובינתכם (אף) לעיני העמים", אלא מבזבזים ארבע שנים על תואר אקדמאי. ויש כאלו שמרחיקים לכת וחותמים את עצמם "דוקטור ראביי", כך שרואים בבירור מה נחשב אצלם לעיקר ומהו הטפל...
פעם היה תירוץ של "קרדום לחתור בו", אבל היום עושים זאת לשם התואר. בחור ישיבה שלא עבר יותר מאשר תיכון - אינו אדם שלם... מדוע לא שואלים כמה דפי גמרא למד בעל פה, כמה מאמרי חסידות, מה מצבו בהידור בקיום המצות? אלו שאין להם תואר - תבוא עליהם ברכה, והם מוכיחים שניתן לפעול לטובת היהדות גם ללא תואר; ואלו שנכשלו ויש להם - עליהם לנצלו לטוב, לפרסם שערכו כקליפת השום לגבי חכמת התורה, ומכיון שהם מכירים את זה - יהיו דבריהם נשמעים. עליהם לומר: "אני הגבר ראה עני" (איכה ג, א) - בתור בעל תואר אקדמי, ידוע לי שזה כאין וכאפס לגבי חכמת התורה...
(משיחת ש"פ תולדות תשל"א - על פי רשימת השומעים בלבד)
חוכמות חיצוניות
"יש חכמה בגוים - תאמין; יש תורה בגוים - אל תאמין" (איכ"ר פ"ב, יג).
פירוש:
התורה - מלשון הוראה, מדגישה את המעשה בפועל. יהודי לומד תורה על מנת לשמור ולעשות; העיקר הוא המעשה, והשכל אינו אלא בבחינת "רקחות וטבחות". וזאת, משום שהתורה היא תורת אמת, וכשם שהקב"ה נעלה מהשכל (וכפי שמובן גם בתואר שיהודי מכנה את הקב"ה - "דער אויבערשטער" (= העליון), כלומר: אף הדרגה הנעלית ביותר שאנחנו יכולים להעלות על הדעת - הקב"ה הוא למעלה מכך), אף תורתו כן.
חוכמות חיצוניות - היסוד הוא שכל, השכל ענין לעצמו ואינו קשור בהכרח למעשה בפועל. וכידוע הסיפור עם אריסטו (שהרמב"ם משבח את חכמתו באגרותיו), שכאשר נתפס פעם במעשה לא יפה אמר 'עכשיו אינני אריסטו'. כן ידוע אשר סוקרטס (שהחוות יאיר (סימן ט) מייחס לו את האימרה "קבל את האמת ממי שאמרו") ניהל חיי אישות פרוצים, וכו' וכו'. ועד שיכול להיות "חכמים הם להרע", ניצול החכמה לרע.
(משיחת ש"פ מקץ תשל"א - על פי רשימת השומעים בלבד) |