תפקיד הרופאים

אם בכל הזמנים איחוד חרדים לדבר ה' טוב הוא, על אחת כמה וכמה בדורנו זה, דור בלבול המוחות לרגלי המאורעות המזעזעים, אשר גרמו והביאו רבים לאכזבה מלאה מדיעות השקר והאידיאולוגיות שלהם, ועוררום לחיפוש האמת ברצינות.

יש בידי איחוד רופאים דתיים להשפיע על מהלך זה של הרוחות, על ידי הצהרה גלויה בהנוגע לכמה נקודות שרבים טועים ותועים בהן,

להצהיר אשר המדע האמתי, שמטרתו אך ורק האמת, הנה המסקנות שלו אינן יכולות להיות בסתירה לתורתנו תורת אמת, אלא להיפך: ככל אשר יעמיקו חקור כן תגדל ההכרה באמתיות העקרים וגם הפרטים של דתנו...

בתור רופאים ביחוד - לשלול בהחלט את שיטת ממשלת החומר, בשים לב עד כמה בריאות הגוף תלויה בבריאות הנפש. אם מקדמת דנא הדגיש הפתגם הרפואי על "נפש בריאה בגוף בריא", הנה בימינו נוכחו לדעת עד כמה קלקול קל בנפש מביא לידי קלקול גדול בגוף, וכל מה שהנפש בריאה יותר, כן גדלה שליטתה על הגוף ואפשריותה לתקן חסרונות בגוף, עד שגם כמה מטיפולים גשמיים משפיעים ומועילים הרבה יותר ברפואת הגוף אם מצטרף עמהם גם תוקף הרצון וכחות הנפש של המתרפא.

ועקרון זה של הגברת הצורה (האיכות) על החומר (הכמות) - מודגש גם בזה שאפילו בעניני הגוף הולכת ומתגברת ההכרה, כי הפעולות החיוניות בגוף אינן תלויות בכמות, שכן הבלוטות (דריזען) והתוצאה שלהן (הורמונים, וויטמנים וכיוצא בזה) זעירות הן ביותר, בכמות...

* * *

רבות השאלות הנוגעות באופן ישיר במקצוע עבודתו של רופא, ומהן כמה שהן הלכה למעשה, ולדוגמא:

פרסום התועלת הכי גדולה בשמירת דיני טהרת המשפחה; בשמירת דיני כשרות המאכלים; מילה.

אברי ההולדה בכלל: שלילת טיפול הגורם לסירוס והחלפתו בטיפול אחר, ובפרטיות - בנתוח הפרוסטטה (הערמונית).

סמי רפואה: כמה מהם שאפשר להכינם באופן שיהיו כשרים, ורק מחוסר התענינות ושימת לב - נעשה באופן אחר.

ניתוח מתים וניוולם: ללימוד מבנה הגוף - להשתמש באמצעי תבניות או מודלים. לדעת סיבת המיתה: בהרבה מקרים אין ידיעה זו הכרחית כלל. במקרה ונוגע להצלת נפש (ביטול האשמה בהרעלת המת על ידי בדיקת גופו וכיוצא בזה) - לנתח רק במקום ההכרחי וקבורת הלקים לאחר מכן.

ועוד כהנה...

בהאמור לעיל - בענין התועלת לבריאות שיש בקיום המצוות - אין כוונתי לבאר טעמי המצוות, כי כידוע, צריך לקיים המצוות משום שהן ציוויו ורצונו של הבורא יתברך, ושכר מצוה - קיום המצוה, כי זה כל האדם, להתקשר ולהתאחד עם בוראו, על ידי קיום מצותיו. אבל כוונתי בהנ"ל היא בשביל אלה שהם חולים בנפשותיהם ר"ל, אשר באופן אחר אי אפשר עדיין לקרבם לקיום המצוה, שיש לעשות ככל האפשרי להביאם לידי קיום המצוות בפועל, ולו גם על ידי ההדגשה בתועלתן הגופנית.

 (ממכתב תמוז תשט"ו - אג"ק יא עמ' רב)

* * *

על הפסוק (משפטים כא, יט) "ורפא ירפא" אמרו חז"ל (ברכות ס, א) "מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא". היינו שרפואת ניתנת לחולה באמצעות הרופא, שמעניקים לו רשות לרפאות. מכיון שכן, מובן שעל הרופא לקשר את הרפואה עם הקב"ה, ובין השאר - בשני אופנים אלו.

א.  על הרופא לסלק מעצמו כל פניה ונגיעה אישית ולחשוב אך ורק על אודות טובת החולה, ועליו להתפלל להקב"ה שיתן לו את הכח לעשות זאת (כפי שנהוג גם בשבועת הרופאים). והרי שלימות ענין זה יכול להיות רק כאשר הרופא חדור בידיעה שהוא בסך הכל שלוחו של הקב"ה, הרופא לכל בשר.

ב.  על הרופא להתעניין גם ברפואת הנפש, ולנסות להשפיע על החולה להיטיב את הנהגתו בהתאם לצדק ויושר, שכן בריאות הנפש ובריאות הגוף הולכות שלובי זרוע. והרי כל רופא מכיר ומודה בעובדה זו, וכפתגם הרפואי - "נפש בריאה בגוף בריא".

וכפי שרואים גם בפשטות, שכאשר הרופא אוסר על החולה אכילת מאכל טעים מסוים, אזי לכל לראש עליו להשפיע על החולה בשטח רפואת הנפש, שיתגבר על תאוותו וימנע מאכילת המאכל...

(משיחת ש"פ קדושים תשד"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)

אחדות מושלמת בין הגוף והנפש

כותב שרגש השמחה מקושר עם פעולות בלוטות הפרשה הורמונלית כו' המגיעות עם הדם אל המוח...

כיון שהגוף והנפש מקושרים ומאוחדים ממש ומהווים אחידה אחת, הרי מובן הוא אשר כל תופעה בנפש גורמת לתופעה בגוף.

ואקוה שיסכים עמדי שענין האחדות שבזה העולם קטן, המשמש משל ודוגמא לאחדות האמיתית שבעולם הגדול, הוא לא כדעת שיטת הפאנטעאיזם שהכל הוא טבע וחומר, אלא להיפך, שהכל הוא רוחניות, ולמעלה מזה, שהכל הוא אלקות...

וכדאי להעיר, אשר אלו שאחזו בשיטת המאטעריאליסמוס, כשהיו מוצאים איזה ענין נפשי שהיה קשור בשינויים בגוף, כגון תגובות אלקטריות וכדומה, היו שמחים בזה כמוצא שלל רב, כאילו מצאו בזה סמך לשיטתם.

אבל באמת, לא רק שאין בזה כל סתירה, אלא אדרבה, זהו תוצאה שכלית מן האמת המוחלטת של אחדות הבורא, היינו שה' אחד ואין עוד מלבדו, ולא רק שאין אלקות מלבדו ח"ו, אלא אין עוד (שום מציאות) מלבדו...

(ממכתב תמוז תשט"ז - אג"ק יג עמ' רלד)

חיות מצום

לאחרונה גילו חכמי הרפואה, שישנם זמנים ומצבים שבהם מקבל האדם את חיותו על ידי צום ותענית.

ובעצם - ענין זה נתגלה כבר לפני אלפי שנים, על ידי דוד המלך, שכתב (תהלים לג, יט) "ולחיותם ברעב", וכפי שמבואר בחסידות (לקוטי תורה שה"ש יד, ב) "שהחיות שלהם הוא מבחינת הרעב גופא".

(משיחת ש"פ נח תשד"מ - על פי רשימת השומעים בלבד)