מאמרים נוספים בנושא
	להבין את התקופה
	מה יקרה בתקופת הגאולה?
	היהודים כנושאי האור
	העולם כבר בשל לגאולה
	עשו כל אשר ביכולתכם
	מתי מתחילה הגאולה?
	מה יקרה לגויים בימות המשיח?
	הכול ייגאלו
	מה ישתנה?
	שפע גשמי
	וגר זאב עם כבש
	כך יועבר הרע
	לא עוד מוות
	יום-הדין הגדול
	תורתו של משיח

כשתבוא הגאולה - תהיה שמחה גדולה. השמחה תיגרם לא רק מעצם העובדה שהגלות תגיע אז לקיצה, אלא היא תבטא במידה רבה את כל תכלית הבריאה. על כך נאמר¹: "אז יימלא שחוק פינו" - אז, בבוא הגאולה (כפי שנאמר קודם לכן: "בשוב ה' את שיבת ציון"), יפרוץ ה'שחוק' החוצה, מרוב השמחה שתהיה אז.

איך מבטאים שמחה? כמובן, על-ידי ריקוד שמח. וגם זה יבוא בזמן הגאולה, כפי שמתארת הגמרא²: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם". זו תהיה שמחה כפולה, של הקב"ה ושל עם-ישראל - הקב"ה ישמח בעמו ועם-ישראל ישמח בה', והם יבטאו שמחה זו על-ידי 'מחול' משותף.

ציפור מדברת

ה'שחוק' וה'מחול' הללו מתקשרים גם לכך, שבזמן הגאולה תשלוט מידתו של יצחק אבינו, ועל כך אומרת הגמרא³, שלעתיד-לבוא ייאמר ליצחק "כי אתה אבינו" - כלומר, שמידתו תהיה אז המידה העיקרית והשלטת. שמו של יצחק אבינו קשור לשמחה, כפי שמפורש בתורה בעניין לידתו של יצחק⁴: "ותאמר שרה צחוק עשה לי אלוקים". בשמו של יצחק מצוי גם רמז לכך, שהשמחה הקשורה בו תפרוץ רק לעתיד-לבוא, בזמן הגאולה, שכן 'יצחק' הוא בלשון עתיד - אז, בבוא הגאולה, הוא יצחק וישמח.

ה'שחוק' והשמחה של הגאולה יתגלו מכוח העבודה שנעשתה על-ידי עם-ישראל בתקופת הגלות. צחוק ושמחה פורצים בעקבות חידוש כלשהו. הטוב עצמו, אפילו כשזהו טוב עילאי, אינו מביא כל-כך צחוק ושמחה. מתי פורץ הצחוק? כשיש משהו מפתיע, דבר שיש בו משום חידוש.

בתורת החסידות⁵ מובא על כך משל מ"ציפור המדברת" (תוכי), שמשעשעת את המלך. יש להניח שלמלך לא חסרים אנשים שמדברים, ואפילו אנשים חכמים שמשמיעים דברי חכמה. אולם הצחוק והתענוג שלו באים דווקא מציפור שפולטת כמה מלים. מדוע? משום שכאשר אדם מדבר, אין בכך משום חידוש, אבל כשציפור מדברת - זהו דבר מפתיע, בלתי-צפוי, ולכן הוא גורם צחוק ותענוג.

שמחה אין-סופית

בדרך זו יש להבין את שמחת הגאולה. דווקא משום שהגאולה באה לאחר הגלות, היא מביאה עמה שמחה גדולה לאין-ערוך מאשר אילו הייתה קיימת מלכתחילה. דווקא משום שהגאולה באה לאחר שעם-ישראל היה נתון בעולם שיש בו הסתר-פנים והעלם האמת, ואף-על-פי-כן נלחם כנגד החשיכה הרוחנית והביא את אור ה' לעולם - גורם הדבר שמחה לאין קץ, שכן זהו דבר-חידוש, שמביא 'צחוק' ושמחה למלך עצמו.

זו הייתה גם מידתו של יצחק אבינו, שעסק בחפירת בארות. גם בחפירת באר במדבר יש שמחה הנובעת מהחידוש שבדבר - מגיעים למקום יבש וצחיח, ולא מסתפקים בכך שמביאים מים ממקום אחר, אלא הופכים את המדבר עצמו לגן רווה, על-ידי שחופרים באר בתוך המדבר, ומוצאים את המים שהיו חבויים בו. כך גם הגאולה - היא באה לאחר שעם-ישראל 'חפר' ומצא בתוך הגלות את האמת האלוקית, ולכן הדבר מביא שמחה רבה ביותר.

ה'שחוק' והשמחה הללו יתבטאו בצורת 'מחול'. על 'מחול' אומר רבנו בחיי (תרומה כה,לא), שזהו עיגול הרומז לבלי-גבול "שאין לו סוף". משמעות הדבר היא, שהשמחה שתהיה לצדיקים ב'מחול' הזה תהיה שמחה אין-סופית ובלתי-מוגבלת (וזו גם הגימטרייה של 'שחוק' - שעולה 414, בדיוק כגימטרייה של 'אור אין-סוף'). יהיו אלה שמחה ועונג אין-סופיים ובלתי-מוגבלים.

וההכנה לשמחה עצומה זו של הגאולה, היא על-ידי שכבר עכשיו, בערב הגאולה, אנו מתחילים לשמוח בשמחה הגדולה הצפויה לנו בקרוב ממש.

(מתוך הספר "ימות המשיח" בהוצאת "צעירי אגודת חב"ד - המרכז", מאת הרב מנחם ברוד)

____________

1)     תהילים קכו,ב.

2)     סוף תענית.

3)     שבת פט,ב.

4)     בראשית כא,ו.

5)     ספר הליקוטים דא"ח צמח-צדק ערך 'יצחק' סעיף טו.