היה זה לפני שנים רבות, בימי בית-המקדש השני. עם ישראל ישב על אדמתו, האמין בכל לבו באלוקים וקיים את תורתו ומצוותיו. בבית-המקדש היה הכהן מדליק מדי בקר וערב את המנורה הטהורה, בת שבעת הקנים. היו הנרות דולקים ומפיצים אור קדוש ומופלא בכל העולם.

באותם ימים כבשו היונים את ארץ-ישראל. הם לא יכלו לשאת את העובדה, שהיהודים אינם ככל העמים וכי יש להם אמונה משלהם ואורח-חיים משלהם. ציוו היונים על היהודים לעזוב את אמונתם, להפסיק ללמוד תורה ולחדול לקיים את מצוותיה.

הם נכנסו לבית-המקדש וטמאו את כל כדי השמן הטהור שבו היו מדליקים את המנורה. שוב לא דלקו נרות המקדש ושוב לא האיר אורם המופלא.

מרד החשמונאים

ראו זאת מתתיהו החשמונאי ובניו והכריזו מרד נגד היוונים. הם אספו אליהם את כל היהודים שנשארו נאמנים לעמם ולדתם ויצאו להילחם ביוונים. צבא החשמונאים אמנם היה קטן וחלש, אבל ה' עזר להם והם הצליחו לנצח את היונים ולגרשם מהארץ.

אך אויה! כשנכנסו לבית-המקדש ורצו להדליק את המנורה - ראו כי כל השמן נטמא ואי-אפשר להדליק בו את המנורה הטהורה.

נס פך השמן

והנה נעשה נס. לפתע נמצא פך שמן קטן שאותו לא ראו היוונים ולא טימאו. אך כמות השמן שבו היתה יכולה להספיק ליום אחד בלבד. וראו זה פלא: השמן המועט הזה דלק שמונה ימים, עד שהובא שמן חדש וטהור!

ומאז ועד היום הזה אנו חוגגים את חג החנוכה שמונה ימים, מדליקים בכל שנה נרות-חנוכה שמונה ימים וזוכרים את הניסים המופלאים של אותם ימים גדולים.