מאמרים נוספים בנושא
	מעמד הר-סיני כאירוע היסטורי מוכח
	הקב"ה אינו צריך לעמוד למבחן שוב ושוב
	התורה כאמת מוחלטת
	התורה כבסיס כל הדתות
	התורה כהוראות שימוש של ה'יצרן'
	התורה אינה סופרמרקט של השקפות
	לשם מה יש צורך בתורה שבעל-פה?
	כדי להיות "עם הספר" צריך ללמוד
	השכלה בסיסית של יהודי
	על הפופולריות של תורת הנסתר

האומנם אפשר למצוא ביהדות צידוק לכל דעה והשקפה?

מסופר שפעם נסע אחד מאדמו"רי חב"ד ברכבת והיה עד לוויכוח שניטש בין שלושה יהודים, שכל אחד מהם צידד בשיטה מדינית אחרת. להוכחת הטענות השונות הביאו המתווכחים הוכחות מן היהדות, וכל אחד הראה שיש ביהדות מקור לשיטה שבה דגל. הגיב על כך הרבי ואמר: "הואיל והתורה היא האמת המוחלטת, על-כן היא כוללת את החלקים הטובים שיש בכל אחת מהשיטות המדיניות".

אלא שכאן מתעוררת שאלה קשה: אם אמנם יש בתורה מקור לכל דעה ולכל שיטה, איך יכולים אנו לדעת מהי השקפתה האמיתית של התורה? בכל ויכוח ציבורי אצלנו אנו עדים למבול של אסמכתות ממקורות היהדות, לכאן ולכאן. אנשים כבר אומרים, שביהדות אפשר למצוא כל מה שרוצים, והשאלה היא רק מה בוחרים לשלוף מתוכה.

האומנם היהדות היא סופרמרקט של דעות והשקפות? האומנם משמשת התורה כלי-שרת בידיו של האדם, שבא אליה עם עמדה מוכתבת מראש ומוצא בה אסמכתא לדעותיו ולהשקפותיו? אם כך, הרי התורה מאבדת את תוקפה כמי שאמורה להנחות ולכוון את דרכו של האדם, והיא נהפכת לאסופה של דברי-חכמה, שמתוכם בוחר לו כל אדם מה שלבו חפץ!

מדרש והלכה

ברור לחלוטין, שהתורה ניתנה לנו כדי שתשמש מורה-דרך בחיי היהודי, הן לפרט והן לכלל ולחברה. מכאן, שיש לה עמדות ברורות ומוצקות בכל שאלה שעולה על הפרק. מובן גם-כן, שהיא אינה אומרת דבר והיפוכו, כי-אז אין היא יכולה עוד לשמש מורת-הדרך שלנו. לכן ניתנו לנו כללים, שאמורים לתת לנו את האפשרות לגלות מה באמת דעת התורה בשאלות אלה.

הכלל הראשון החשוב לגבינו הוא ההבחנה בין חלקים בתורה ששייכים לחלק הדרוש, הרמז והסוד לבין חלק ההלכה שבתורה. מדרשים, אגדות-חז"ל ודברי-קבלה הם אמנם חלק מן התורה ויש בהם את כל קדושת התורה וכו', אך במקום שיש הלכה ברורה, אי-אפשר לשלוף מדרש נגד ההלכה. ההלכה - היא הקובעת את הדרך, ואילו המדרשים והאגדות עומדים במישור אחר לגמרי. (עצם המושג מדרש או אגדה מעיד, שזהו מישור אחר, שאינו תואם בהכרח את פשוטו של מקרא).

גם בהלכה עצמה יש להבחין בין דעות שונות שמושמעות לפני שנפסקה ההלכה, לבין המצב לאחר שנקבעה ההלכה. קודם שנפסקה ההלכה, יש מקום לשתי הדעות, בבחינת "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ואולם לאחר שנקבעה ההלכה - יש רק דעה אחת מחייבת: ההלכה הפסוקה. ההלכה, היא הצורה שבה מועבר אלינו רצון-ה', והיא האמורה להנחות את הדרך ליחיד ולכלל.

לא סופרמרקט

כשם שבנושאי כשרות, שבת, תפילין וכו' אין כל אדם בורר לו מתוך ים התורה את החלקים הנראים לו, אלא כל יהודי שומר-מצוות מתיישר על-פי צווי-ההלכה, כך גם בעניינים רחבים יותר, של שאלות לאומיות והשקפת-עולם - ההלכה היא זו שמשקפת את דעת-התורה, והיא בלבד.

לאור גישה זו מתברר מהר מאוד, שאין כבר סופרמרקט של דעות והשקפות. ההלכה היא משנה סדורה ומגובשת, שמגדירה בבהירות את עמדותיה. יש אמנם גם בהלכה מקום למחלוקות ולשיטות שונות - ו"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" - אך מדובר בדרך-כלל בפרטים קטנים ולא בעקרונות מרכזיים.

ואכן, ניתן לראות בבירור, כי כל אלה שמנסים לנטות מהיהדות הסלולה, נאחזים בדרך-כלל באגדות ובמדרשים או בדעות שאינן להלכה. מההלכה הם בורחים בדרך- כלל, שכן היא אינה מאפשרת להתאימה לעמדות המוכתבות מראש, משום שהיא המבטאת בהחלטיות ובנחרצות את "דבר ה' זו הלכה".